גישה בקמפוס אתר הנגישות של הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב

 

 

 

הרעיון של המודל החברתי יכול להנתן בתמציתיות באמצעות משפט המפתח "כל מוגבלות היא חברתית" (Anastasiou,Kauffman,2013,441). טענות הבסיס של התיאוריה החלו להתגבש בשנות ה-70 של המאה ה-20 על רקע פעילות והתבטאויות של ארגון "הברית של בעלי הלקות הפיסית כנגד הפרדה" (UPIAS) בבריטניה. הארגון הפנה אצבע מאשימה על החברה ככזאת שמגבילה בני אדם בעלי לקות פיסית. בכך שהחברה בודדה והדירה אותם מהשתתפות מלאה ושווה בחברה המוגבלות נכפת על האדם בנוסף ללקות הפיסית (Ibid,442). טענות הברית של בעלי הלקות הפיסית כנגד הפרדה, פותחו והורחבו בעיקר על ידי סוציולוגים, וניתן למנות מספר טענות מרכזיות הקשורות זו בזו:

 

• ישנה הבחנה חדה בין לקות (impairment) ומוגבלות (disability). לקות היא מגבלה פונקציונאלית באינדיבידואל שמקורה בתפקוד גופני, נפשי או חושי לא תקין. מוגבלות היא המגבלה או האובדן של הזדמנויות לקחת חלק בחיים הנורמאלים של החברה באופן שווה עקב חסמים פיזיים וחברתיים המצויים בצורת הארגון החברתית.

• מוגבלות היא לא תוצר של הפתולוגיה הגופנית, אלא של מבנים חברתיים וכלכליים. מבנים אלו אחראים להדרה של מוגבלים מהשתתפות מלאה בפעולות החברתיות. בעלי המוגבלות הם קבוצה מדוכאת. הרבה מהדיכוי הזה מיוחס לאופן היצור בחברה הקפיטליסטית הדורש רמה גבוהה של פרודוקטיביות מהפרט. במצב הזה המוגבלים נדחקים לשוליים.

• מוגבלות אינה טרגדיה של הפרט. יחוס מימד טראגי למוגבלות הופכת את האדם לקורבן של התרחשות או מקריות מצערת.  באור הזה מציגה הגישה הרפואית את המוגבל, ועל בסיס זה מנסה "לתקן" אותו אך המוגבל לא זקוק לתיקון (Ibid,443).

• אנשים מוגבלים מופרדים ומובחנים מאנשים לא מוגבלים. פעמים רבות אנשים וארגונים כמו מומחים או עמותות הם הגורמים או התורמים למצב הזה. זכויות אדם ואזרח ולא רחמים וצדקה הם הדרך לפתור את בעיית המוגבלות. מתן שירותים וקיום ארגונים בנושא המנוהלים ונשלטים על ידי אנשים עם מוגבלויות מספקים פתרון מתאים. כך גם מחקר בתחום הנעשה על ידי חוקרים עם מוגבלות יכול לספק את התובנות הטובות ביותר (Shakspeare,2006,199).

 

הבחנה בין לקות למוגבלות

 

ההבחנה שעורך המודל החברתי בין לקות למוגבלות, היא צורה של דה-מדיקליזציה של מושג המוגבלות. המודל הרפואי ראה את מקור המוגבלות באותה לקות גופנית באדם ולא בחברה החיצונית לו. המודל החברתי שולל את הבלעדיות של הרפואה, אך משאיר בתחומה את הלקות הגופנית בלבד (Hughes,Paterson,1997,330). היום להגדרות המדעיות-רפואיות של לקויות יש לגיטימציה עובדתית, כך למשל קואדריפלגיה שהגדרתה המדעית היא המצב בו אדם משותק בארבעת גפיו, הגדרה זו אינה תלויה באדם המשותק. אבל איך אדם עם שיתוק כזה חווה את המצב שבו הוא נתון או איך הערכים החברתיים הקיימים משפיעים על המצב של להיות אדם עם שיתוק, כן תלוי בסובייקט שהוא האדם המשותק. התיאוריות המדעיות (התיאוריות הרפואיות בניהן) צריכות להילקח כפשוטם והמונחים המדעים צריכים להיחשב כבעלי התייחסות עובדתית משוערת (Anastasiou,Kauffman,2013 ,443-444). הלקות מיוחסת לאובדן או חיסרון של חלק או איבר תפקודי בגוף. מוגבלות מיוחסת לחברה שמפלה, מנחיתה ומדירה אנשים בעלי לקות בכך שאינה עורכת התאמות לצורכיהם ונותנת עדיפות לאנשים ללא לקות (Ibid,444). העיקרון הרעיוני שמחזק את הויכוח בין המודל הרפואי לחברתי הוא אודות הקביעה של אילו אספקטים מחיי האדם בעל המוגבלות זקוק להתערבות רפואית או טיפולית, ואילו אספקטים מצריכים שינוי מדיניות באמצעות פעולה פוליטית. ההפרדה החדה בין לקות למוגבלות יוצרת סדרה של הפכים בינארים המקיימים טריטוריות תיאורטיות נפרדות עם גבולות ברורים, כל זוג בינארי מפריד עצמו מההפך שלו אבל נמנה עם עקרונות מהטריטוריה שלו. כך למשל ניתן להבחין בין הפכים (Hughes,Paterson,1997,330):

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יתרונות של המודל החברתי

 

המודל החברתי הוא פשוט, קל לשינון ואפקטיבי. פשטות וקלות לשינון הן גם דרישות מפתח לסיסמא ואידיאולוגיה פוליטית מוצלחת. לכן זה גם הייחוד והכוח של המודל החברתי. האמירה שלו אינה תיאורטית גרידא אלא גם נורמטיבית והיא קוראת לפעולה פוליטית בעולם (Shakspeare,2006,199). יתרונות המודל בולטים בשלושה אזורים.

ראשית, המודל החברתי, שנקרא גם "הרעיון הגדול" (The big idea) של תנועת המוגבלות הבריטית, היה אפקטיבי מבחינה פוליטית בבניית התנועה החברתית של אנשים עם מוגבלות. כפי שנאמר הוא קל להסבר והבנה והוא יוצר אג'נדה ברורה לשינוי חברתי.

 

שנית, באמצעות זיהוי החסמים החברתיים שיש להסיר, המודל החברתי הופך לאמצעי אפקטיבי בתהליך השחרור של אנשים מוגבלים. המודל החברתי מבדיל בין הלקות שהיא פרטית לבין המוגבלות שהיא חברתית ונכפית על האדם מבחוץ ומאותה כפיה חיצונית מבקש המודל להשתחרר. אך האחריות המוסרית בנוגע למוגבלות היא על החברה כדי שזאת תסיר את החסמים שהציבה ותאפשר השתתפות שווה ומלאה לבעלי מוגבלויות. המודל סיפק לפעילי זכויות אדם ברחבי העולם דוגמאות לצורות שונות של אפליה והדרה חברתית בדרישתם מהמדינה לשינוי מדיניות. ואכן בשנות התשעים נרשמו הצלחות ברחבי העולם בתחום חקיקת חוקי שוויון זכויות למוגבלים ברחבי העולם (ארה"ב 1990,אוסטרליה 1992,בריטניה 1995 וישראל 1998). 

 

שלישית, המודל הפגין יעילות מבחינה פסיכולוגית באמצעות שיפור הדימוי העצמי של האנשים עם המוגבלות: הבעיה לפתע אינה בו אלא חיצונית אליו וכך נמנעים רגשות אשמה או רחמים עצמיים. בנוסף בכך שהמודל החברתי הוא רחב ומקיף את כל בעלי המגבלות כקבוצה מדוכאת הוא יוצר תחושת שייכות לקבוצה חברתית מסוימת (Ibid,199-200).

 

חסרונות המודל החברתי

 

הפשטות שהמודל מציע היא גם החיסרון הגדול שבו, אותה פשטות שמאפשרת את הפיכת המודל לאמצעי פוליטי באה על חשבון כוחו האקדמי. בנוסף השיח של המודל החברתי רווח בעיקר בקרב אליטות כלומר, משכילים אנשי אקדמיה ורוח, גברים הטרוסקסואלים ולבנים ולמעשה רק חוג מצומצם של אקטיביסטים נעזר במודל. ניתן לציין את החולשות הבאות:

 

1. החיסרון הראשון הוא הזנחת הלקות כאחד מהצדדים החשובים בחיי האדם.

 

2. המודל מניח את הוא מה שהוא אמור להוכיח: שאנשים מוגבלים הם מדוכאים. אם נתבונן על תחום דומה והוא לימודי המגדר, ההפרדה בין מין למגדר מגדירה מגדר כקטגוריה חברתית ולא כדיכוי. פמיניסטיות טוענות כי יחסים מגדריים מערבים דיכוי אבל לא מגדירות יחסים מגדריים כצורה של דיכוי (Ibid,201).

 

3. כל חוקר שמנסה לערוך מחקר איכותני עם אנשים עם מוגבלויות מגלה מהר מאוד שבחיי היום יום קשה להבחין בבירור בין ההשפעה של הלקות וההשפעה של החסמים החברתיים.

 

4, הרעיון של הסרת כל החסמים החברתיים והנגשת הסביבה באופן מלא לאנשים עם מוגבלות הוא אידיאל אוטופי. בפועל המלאכה להסיר את כל המחסומים ולהפוך את הסביבה החברתית לנגישה באופן שווה לכולם קשה מאוד לביצוע.

 

ביביליוגרפיה:

 

Shakespere, T. 2006. "The Social Model of Disability". In Davis, L. (Ed.)  The Disability Studies Reader Second Edition. Pp. 197-204.

Anastaisou,D. Kauffman,M.J. 2013. " The Social Model of Disability: Dichotomy between Impairment and Disability". Journal of medicine and philosophy,38,441-459.

Hughes, B. Paterson, K.1997. " The social model of disability and the disappearing body: Towards a sociology of impairment". Disability & Society,12(3),325-340.